מפסיקה להשליך הכל על עצמי.
הלכתי לבקר חברה שעברה לדירה חדשה.
כל שניה לקחה אותי למרפסת, מלאת התפעלות מהנוף האורבני החדש.
אבל אני לא אוהבת נוף אורבני.
חשבתי, מה זה בכלל קשור אליי?
מיד החלפתי את המחשבה באהבה, חמלה, שמחה כלפיה שהיא מרוצה מהבית והנוף החדש.
כמה זה מעצבן כשאנחנו מספרים לחברה את הצרות שלנו, והיא מיד משליכה את זה על עצמה," אצלי דווקא... "
אני משחררת את העצמי שלי ברגעים האלה, מקשיבה, מביעה חמלה, אמפטיה, עוזרת אם אפשר, ממקום מנותק מעצמי.
זה כיף לראות מחשבות, להחליף, להמשיך הלאה, לנשום, לשחרר.
באהבה,
הנושמת.