חמלה ואמפתיה הם רגשות שונים במהותם. חשיפה לסבלו של האחר מביאה לתגובות של אמפתיה וחמלה.
מדענים גילו שאמפתיה מעוררת מעגלים עצביים שונים מאשר חמלה. לעומת חמלה שהשפעתה היא חיובית, אמפתיה עם מעורבות יתר יכולה להיות בעלת השפעה שלילית.
תגובה אמפתית היא השתתפות ברגש שחש האחר, בחיבור. על אף התרומה החשובה של אמפתיה להבנה ושיתוף ברגשותיו של האחר, קיימת בה סכנת הזדהות שעלולה להגביר מצוקה אישית, רגשות שליליים ותגובה של הימנעות.
רק כאשר אנחנו לא מתערבבים עם האחר, אנחנו יכולים לעזור לו באמת.
אם נמצאים במקום של חמלה, נמנע הצד השלילי של האמפתיה.
חמלה, שצירה המרכזי הוא להיטיב עם האחר, מעלה רגשות חיוביים אצל הצופה ומעלה את התנהגויות העזרה על מנת להפחית את הסבל של האחר ולסייע לו.
מחקרים מתחום מדעי המוח מצאו כי חמלה מבוססת על רשת עצבית שונה מהרשת העצבית של אמפתיה.
חמלה כוללת אמפתיה במידה הרצויה, ושתיהן זקוקות להקשבה ותרגילי נשימה בשביל להתפתח.
בבודהיזם יש שיטות לפיתוח החמלה.
ככל שאנחנו לומדים להיות מלאי חמלה, אמפתיה, הקשבה, כך אנחנו מתמלאים אהבה, שמחה ומסוגלים לעזור לעצמינו ולסובבים אותנו.
כאשר שמעתי סיפורי סבל של אחרים במרוצת השנים, ניסיתי לתת עצות ולפתור כמה שיותר מהר את הבעיות של הסובל.
עם הזמן הופיע הצורך בחמלה, הבנתי שהיא זאת שיכולה לשמור עליי בפני סכנות האמפתיה.
הדרך להגיע לחמלה עוברת דרך תרגילי הקשבה, נשימה וחמלה עצמית.
יכולת ההקשבה היא לא מובנת מאליו. לרוב יש לנו את הנטיה הטבעית להשליך דברים שמספרים לנו על עצמינו, ומיד להגיב עם סיפור אישי.
השלב הראשון בדרך להקשבה זה ללמוד הקשבה עצמית.
ימימה לימדה אותי הקשבה עצמית, להיות קשובה ללב שלי:
"צריך להיות קשובה ללב שלך. להתקרב לעצמך, להתקיים מלב מתוקן, נקי הטוב שבו ולהרחיב את המידה הטובה.
קשב, הקשבה זאת אנרגיה. דרך השכל את לא מרגישה אם מזיק ואז יש עניין שמרגישים התכווצויות ויש אחיזה בהרגל. אם לב סגור, זה משהו שמזיק וחוסם, יש בזה נגיעה למהות, תימצות של חלק שהוא נקי כמו שהוא, לב הוא מרכז, הציר שהוא מפעיל את הכל, את כל המידע, את החלק, ומזין את הכל מסביב, הציר, כשיש מרכז לא צריך הכל מסביב. חלק חוזר למקומו- הוא לא צריך אחרים, הוא פשוט מתקיים מעצמו. אדם שמפזר יותר מדי מילים הוא פשוט חסר לו, אם הכל ברור לי אז אין מילים, פשוט נמצאים בזה.
מתקיימים במרחב, בנינוחות לא צריך להסביר במילים. השקט ממקד, אבל אם את נאבקת אז דווקא אין תשובה, כי זה כמו התכווצות, ההפך מהרפיה.
דיוקים פורצים ויש אומץ לראות עומסים.
כל הדברים של עומס עולים להכרה, כדי להשתחרר, הבונה משחרר, ולמעשה אם לא מתקיימים דרך זה, אז זה נשאר, אבל זה טוב שזה עלה ואז אפשר להתנקות, להתקיים בבונה בבונה בבריא".
כאשר מגיעים להקשבה עצמית, בהרמוניה עם עצמינו ועם הנשימה שלנו, מגיעים לחמלה עצמית, לסליחה עצמית, לאהבה עצמית.
אנחנו אוהבים את עצמינו ויש לנו מקום לשלוח אהבה לאחר. כך אנחנו מוגנים ע"י האהבה, זהו מקום בטוח להיות אמפתיים בו.
מה שאנחנו שולחים חוזר אלינו, חוק המשיכה.