כמו שרואים בתמונה, אנחנו מקבלים מכה ביד, ההודעה על המכה עוברת במסלול המסומן מהיד למוח. המוח מקבל את ההודעה ושולח סימני כאב דרך המסלול המסומן בעמוד השדרה. אנחנו מרגישים את הכאב דרך המסר שקבלנו מהמוח ומטפלים במכה. לאחר שטיפלנו במכה כדאי לנו לשדר למוח שהכל בסדר, טיפלנו במכה והכאב לא נחוץ יותר. מאז שהבנתי את המנגנון הזה, התחלתי לשדר למוח אותות הרגעה, והכאב אכן פסק.
אנחנו יכולים להפסיק את הכאב לאחר שאנחנו מטפלים בפצע שנגרם עקב המכה, להגיד למוח שיפסיק לדאוג, המכה טופלה, הכאב לא נחוץ יותר, אנחנו בשליטה.
אם אנחנו משדרים למוח שטיפלנו במכה והכל בסדר אין סיבה לשלוח אותות כאב, והמוח יפסיק את הכאב.
אותו המנגנון יעבוד גם במקרה של 'מכה רגשית': קרה מקרה מעציב, המוח מקבל אות של מצוקה רגשית, ושולח אותות כאב. אם אנחנו יודעים להתמודד עם המצוקה הרגשית, להרגיש שמחה ולשדר אותה למוח, הכאבים ייפסקו.
כאשר מטופל ממתין לרופא, הבנתו לגבי המתרחש בגופו הינה חלקית, ולמעשה חסרים לו נתונים קריטיים כדי להעריך את הסיטואציה בצורה נכונה. נתון משמעותי אחד הינו שכל עוד המוח שלנו חושב שהוא בסכנה, הכאב ואיתו הכיווץ יימשכו. נקודה חשובה נוספת היא שהמוח שלנו אוסף נתונים ללא הרף בניסיון להעריך את המצב. על ההחלטה אם להמשיך או להפסיק את הכאבים משפיעים כאמור גורמים רבים כפחדים, למידה, רמזים על סכנה מהסביבה ‚גבות מכווצות של הרופא, למשל, כאשר הוא מסתכל על בדיקת ה-MRI במחשב ,ידע שנצבר מהעבר, השפעות סביבתיות ועוד דברים שאליהם נחשפנו בכלי התקשורת.
סביר להניח שאילו ידענו מה באמת קורה בגופנו, אילו הבנו לדוגמה שהצליל מהגב התחתון אינו מסוכן או מעיד על נזק, והינו מכירים את תגובת ההגנה השרירית ולא מפחדים ממנה. אילו היה ברור לנו שרגשות ומחשבות, תפיסות ודעות, השפעות חברתיות ותרבותיות, מפורשים כולם על ידי המוח וגורמים לו להחליט אם להמשיך להגן על ידי כאבים או להפחית ולהפסיק אותם; אילו ידענו את כל זאת, המשוואה שהמוח מחשב ומסיק לפיה מהי דרך הפעולה הנכונה, הייתה משתנה ללא הכר. במצב כזה, כשהמוח מצויד בידע הנכון, ישנה באמתחתו יכולת התמודדות שונה בתכלית עם הסיטואציה.
חשוב בנוסף לשים לב לנקודה הבאה: שרשרת התגובות כולה מתבססת על ההנחה שכאב משקף נזק למבנה הגוף. כאשר אנו שומעים את קול הנפץ, הפרשנות לכך תהיה שנוצר נזק מבני ולכן צריך להגן בחוזקה על ידי הגברת המתח בשרירים. אך כאשר אנו מבינים שקול הנפץ הוא בסך הכול צליל שמפיק מפרק בריא, אין עוד צורך בתגובת ההגנה, ודאי שלא על ידי כיווץ שרירי ממושך. בעזרת הידע הנכון נהיה ברור כי תגובה זו היא למעשה מיותרת, מכיוון שאין צורך להתגונן. על בסיס הידע הנכון רמת הכוננות המוחית הייתה יורדת ואיתה עוצמת הכאבים. העצב היורד היה משחרר חומרים המעכבים העברת אותות של כאבים מהרקמות, והמוח היה מעביר הנחיה לסיבי העצב לייצר פחות חיישנים.
בצורה דומה רגשות יכולים לגרום לכאבים.
רגשות כמו כעס, עצב, חרדה, פחד, היסוס, דאגה יכולים לגרום לכאבים בהיותם שלילים, כדאי להחליף אותם ברוגע, אושר, סיפוק, הקלה, התרוממות רוח.
כפי שראינו לגבי כאב פיזי גם זיהוי רגשות הוא מרכיב משמעותי במניעת הכאבים.
כמו בכאבים פיזיים, בשביל לשכנע את המוח כמו בכאבים פיזיים צריך מודעות לרגשות. כמו בשיטת ימימה שבה אנחנו רושמים בערב בסוף היום את הלא רצוי שעבר עלינו במשך היום, ניתן לפתח מודעות לרגשות דרך רישום כל הרגשות השליליים שהתעוררו בנו במשך היום, נסו לראות מה הייתה עוצמת הרגש במשך היום. שימו לב לרגש שנחווה ולרגש שלא נחווה. לאחר שדירגתם את הרגשות לפי עוצמתם, בחרו את השלושה החזקים ביותר ותענו לעצמכם על שאלות כמו:
מתי הרגשתי את הרגש ?
ביחס למה או למי הרגשתי את הרגש?
איפה ממוקם הרגש הזה בגוף יותר מכול?
כשהרגשתי את הרגש, איך זה בדיוק הרגיש גופנית?
כמה זמן נמשכה התחושה של הרגש?
קחו את הזמן. אל תרוצו עם התהליך. תנו לכל שלב להימשך. כאשר סיימתם לענות על השאלות, תנו לרגשות שהעליתם להשתחרר הלאה והחוצה. תוכלו לדמיין שרגשות אלה יוצאים מכם ודמיינו כאילו עשיתם "מקלחת ניקוי והתחדשות רגשית". ותנו לרגשות לזרום החוצה, תוך שאתם מתכווננים להתחדשות והתנקות.
במקרה של תגובת חרדה, המערכת העצבית מתגייסת להתגונן, והיא עושה זאת על ידי ויסות והגברה של הורמונים שנועדו לסייע במצבי לחץ ודחק, ביניהם, למשל, אדרנלין וקורטיזול. כאשר תגובת החרדה מתמשכת והופכת לכרונית, ההגנה מאבדת מיעילותה ואף פוגעת ביכולת התפקוד הרגילה.
במסגרת מחקר, קרוב ל-4,000 מהנדסים, אנשי סיעוד רפואיים, אנשי שיווק ומכירות ועובדי משרד נבדקו. אלה שדיווחו על עצמם כנוטים לחרדות, היו בסיכון גבוה כמעט פי שלושה לפתח כאבי גב מגבילים. אי שביעות רצון כללית בחיים לוותה גם היא בסיכון גבוה של פי ארבעה לפתח כאבי גב במהלך השנה שבה נערך המחקר. חוסר שביעות רצון מהחיים מתחבר באופן ישיר לדיכאון. במחקר נוסף נמצא שנטייה לחרדה ולדיכאון קשורה בקשר ישיר לכאבים חמורים ומגבילים.
במחקר זה השתתפו קרוב ל-3,000 נבדקים עם חרדה, דיכאון, או חרדה ודיכאון משולבים, וכן קבוצת בקרה. החוקרים אספו נתונים לגבי סבל מכאבים, משכו ועוצמתו, וגילו שחרדה ודיכאון קשורים בכאבים חמורים ומגבילים יותר, בהשוואה למי שאינם סובלים מהם. נמצא גם שככל שעוצמת החרדה והדיכאון עלו, כך רמת הכאבים והסבל הנגרם מהם עלו בהתאמה.
באופן טבעי, נשאלת כאן שאלת הביצה והתרנגולת: האם כאבים נגרמים על ידי שינויים במצב הרוח, או שהם גורמים להם ? השניים - מצב הרוח והכאב - קשורים בקשר בל יינתק, וזו גם המציאות המשתקפת מתוצאות מחקרים בתחום. למעשה, נמצאו עדויות לקשר דו-כיווני ביניהם - כאבים גורמים לירידה במצב הרוח, ומצב רוח ירוד גורם לכאבים. משמעות הדבר היא שזהו מעגל שמזין את עצמו, כך שהאחד מגביר את האחר וחוזר חלילה. הבשורות הטובות הן שאת המעגל הזה ניתן להתיר ולפרק על ידי הבנה ותרגול נכונים, כמו אלה שרשומים מעלה, ובהתאם, לייצר שינויים לטובה הן במצב הרוח והן ברמת הכאבים.
בימים הקשים שעוברים עלינו חשוב לזהות את הרגשות שלנו ולתעל את האנרגיה שלנו לכיוון האור, למצוא דרכים לפעולה ו/או התנדבות.
אם אתם צריכים עזרה,
אני פה בשבילכם,
באהבה,
הנושמת
טל- 0544-666-196