כאשר אחד מיקירינו מגיע למצב סופני או סעודי, כל מה שנותר לנו לעשות זה לדאוג שהוא יעבור את זה בצורה הקלה הטובה האפשרית, בלי סבל . יחד עם זאת, בו זמנית בריאותינו בסכנה. אם אנחנו "אוכלים את עצמינו", לוקחים ללב ומתנגדים למצב, אנחנו עלולים לפגוע בעצמינו ובבריאותנו. בהמשך, דוגמה של איך הצלחתי לשמור על עצמי ובריאותי במצב הסבוך שנקלעתי אליו:
אמי מאושפזת במחלקה סיעודית.
כבר חודשים שהיא נמצאת באחד משני מצבים או שהיא זומבי או שהיא בוכה בצעקות. לאורך תקופה ניסיתי לגרום לה להפסיק לצעוק בכל דרך אפשרית.
הכוונה החיובית שלי הייתה להרגיע אותה ואת הסביבה שלה, היות והצעקות שלה מפריעות לכולם.
מתוך זה שניסיתי לשנות את ההתנהגות שלה בעצם התנגדתי לה.
בעזרת ריפריימינג (מסגור מחדש), הצלחתי לראות את הדברים בזווית חדשה.
מאחר וכל מה שאנחנו עושים יש בו כוונה חיובית עבורנו, כנראה שאמי רוצה למשוך תשומת לב דרך הצעקות שלה, ייתכן והצעקות מקלות על מצבה, על הכאבים שלה, או שלפחות כך היא חושבת.
ברגע ש"מסגרתי" את ההתנהגות שלה בסיבות חדשות, שלא חשבתי עליהם קודם, התחלתי לקבל את ההתנהגות שלה, מתוך אמונה שהיא יודעת מה טוב בשבילה ואני פה לקבל אותה כמות שהיא ולעזור לה.
בכל התנהגות שמפריעה ניתן לברר מה המטרה ולמצוא התנהגויות אחרות שיכולות להוביל לאותה מטרה. ליצור מסגרת חדשה למטרה בעזרת התנהגות שונה.
בהצלחה,
ואני פה לעזור
הנושמת