UA-116135627-1
 

בלי אובדן

















המוות הוא חלק מהחיים וברובינו חווים מוות של אנשים יקרים לנו בזמן זה או אחר בחיינו.

הבלוג יתאר את מה שעובר עלינו לאחר אובדן ויספק דרכים שיאפשרו לנו להמשיך לחיות בצורה מלאה באושר ושמחה.

האובדן מוריד את האנרגיה שלנו, הוא מסוכן לבריאותנו ועלול לשבש את המשך חיינו.

אנרגיות ירודות לאחר אובדן, עצב, דיכאון ממגנטים בעזרת חוק המשיכה אירועים נוספים באותה רמה אנרגטית מה שעלול להפריע לנו להמשיך את החיים שלנו בשמחה. לכן חשוב מאד למצוא דרך לשמור על אנרגיות חיוביות אחרי אובדן.

הרגשות שלנו לאחר אבדן יכולים לנוע בין הכחשה, כעס, אשמה, חוסר אונים, אדישות, כמיהה, בדידות, חרדה עד לאובססיה לזיכרונות מהאובדן.

אם אנחנו סובלים מרגשות אלה, חוק המשיכה עלול להביא עלינו חיי סבל ומחלה בגלל האנרגיות הנמוכות ששואבות אותנו למצבים אלה. אובדן יכול להקשות עלינו ולהביא אלינו מחלות, אם לא נטפל ברגשות בהקדם ובנחישות.

·



אליזבת' קובלר-רוס חוקרת חלוצה בתחום המחקר החברתי של המוות חיברה את הספר פורץ הדרך "על מוות וגסיסה" בו פיתחה והציגה את מודל קובלר-רוס. היא זיהתה 5 שלבים של התמודדות עם אובדן. לא כולם עוברים את כל השלבים, יש כאלה שוב שחוזרים על שלבים מסוימים. השלבים הם: הכחשה, כעס, עומס מחשבתי בסגנון 'מה היה אם' (חפירות) , דיכאון וקבלה.

שלב ההכחשה -denial, באנגלית, הוא שלב שבו אנחנו מתנהגים כאלו שהאבדן לא באמת קרה.

שלב הכעס -anger, באנגלית, אנחנו כועסים על עצמינו או על כאלה שיכלו למנוע את האבדן או להקל על מה שקרה.


שלב ה'מה היה אם..' אנחנו מנסים לשנות את העבר ולשגות במחשבות: אם לא היה קורה ככה - אז זה לא היה קורה.

שלב הדיכאון, אנחנו עצובים ושוקעים בתוך האובדן.

שלב הקבלה, אנחנו משלימים עם האובדן.

המעבר בין השלבים ז"א סיום שלב מתאפשר דרך קבלה, מודעות והשלמה .

תהליך ריפוי שאני עושה עם המטופלים שלי כולל מודלינג לפי השיטה שתיארתי בבלוג קחו דוגמה. צריך למצוא בעברנו אבדן "מוצלח" כזה שהשלמנו אתו, שאנחנו חיים טוב אתו ואז בעזרת חמלה, משאבים ומוטיבציה מעוגנים אנחנו מצליחים להעביר את האובדן, הרגשות, ההתנהגות מה"מוצלח" לאובדן הנוכחי.

זהו תהליך שאני אשמח לעבור יחד אתכם ולאפשר המשך לחיים שלמים בצד האובדן.

אם אנחנו מצליחים להיזכר באובדן עם קבלה, שמחה, עם זיכרונות הטובים, בלי צער. הרבה פעמים הצער מוכתב ממוסכמות חברתיות, מצפים מאתנו להיות עצובים ואבודים.

לפעמים הצער מוכתב מפחד מהמוות שלנו עצמינו, אז אנחנו רואים את האובדן בצורה מנותקת, בחלקים לא בשלמותו כפי שהיה.

אם אנחנו מצליחים לחיות עם האבדן, לדמיין אותו בעיניי רוחנו כמו שהוא היה, וכשאנחנו נזכרים באובדן אנחנו מצליחים לראות, לדמיין את האובדן בכללותו בדיוק כמו שהיה. קבלה והרגשת האובדן בכללותה לידינו בדיוק כפי שהיה, זאת דרך לחיות עם האובדן , כאילו שהאובדן ממשיך לחיות אתנו. זהו דמיון שעם תרגול והרגל מביא אותנו למצב האופטימלי שאנחנו יכולים להיות בו, הכי קרוב להיכן שהינו לפני האובדן. אמונה שהמתים חיים בתוכנו ואנחנו יכולים להמשיך לחיות איתם והם יישארו חלק מאיתנו לעד.

בהצלחה,

אני פה בשבילכם ואשמח לעזור

הנושמת


49 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול
אנגלית_001.png

ENGLISH

הנושמת

נשימה - שחרור - הגשמה